אני צ'יקו ואני כבר לא מלך הבית

שלום רב, ברכות. אני צ'יקו ואני כבר לא מלך הבית מבאס אה? גם אני חשבתי ככה בהתחלה.

לירן ביקש ממני לספר לכם על התהליך שאני, שירלי ומתן עברנו ביחד.

אז ככה, תקופה מאוד ארוכה שהייתי מנהיג המשפחה, או כמו שאני קורא לזה - הלהקה.

התקופה הזאת לא הייתה פשוטה בשבילי. כל פעם שמישהו נכנס לנו הביתה, הייתי מאוד לחוץ. הרגשתי שמסתכלים עליי ומבקשים ממני להחליט האם האורח הוא חבר או אולי אויב. החלטה שאף פעם לא ידעתי לקבל בביטחון מלא.

אבל, התקפיד שלי הצריך ממני לקבל את ההחלטה ולפעול על פיה. ואני, אני לא לוקח סיכונים כשמדובר בלהקה שלי - אז נבחתי וניסיתי להרחיק. תמיד!

בנוסף, בתור מנהיג הלהקה היה לי מוזר שהאוכל שלי, הטיולים שלי והיחס שאני מקבל הם לא בשליטתי. אז כל הזמן ניסיתי לשלוט בכל סיטואציה ולדרוש את מה שחשבתי שמגיע לי בתור מנהיג. עכשיו !!

איך כשהיה בא לי לאכול, הייתי דורש בנביחות. כשהיה בא לי לצאת, הייתי דורש בנביחות. יחס? מי הם שלא יתנו לי אותו כשאני מרגיש צורך. דרשתי בנביחות.

יום אחד הגיע אלינו בחור מזוקן. הוא אפילו לא הסתכל עליי בדקות הראשונות כשנכנס הביתה. זה נתן לי הרגשה של ביטחון. הם דיברו קצת. לא יודע על מה, לא הקשבתי. רק שמעתי המון פעמים את המילה היר... היררכ.. היררכי - לא משנה

כשהוא הלך, פתאום גם שירלי ומתן התחילו להתייחס אליי באותה צורה.

פתאום כשדרשתי ליטוף - לא קיבלתי מיד. כשדרשתי לצאת- לא קיבלתי מיד. כשנבחתי כדי לקבל אוכל - הם אפילו לא התייחסו. חשבתי לעצמי, אולי הם צריכים בדיקת שמיעה. הבחור המזוקן הפך אותם לחרשים?

אבל די מהר הם התחילו לתת לי את הדברים שאני צריך מיוזמתם, בלי שביקשתי. מהר מאוד הבנתי שנביחות זה דבר שלא עובד איתם, אפילו יותר מזה - רק גורם להם להתעלם ממני.

תקופה ארוכה הדברים המשיכו כך. נבחתי - התעלמות. הייתי שקט והתעסקתי בשלי - צרכים בסיסיים כמו אוכל, טיול או משחק, הגיעו מעצמם. אפילו מותרות כמו ליטוף ויחס חםקיבלתי מבלי לבקש.

התחלתי להרגיש שמבינים אותי. שיודעים מה הצרכים שלי אפילו לפני שאני יודע. הרגשתי שיש לי מנהיג שיודע מה טוב בסביבה האנושית המוזרה הזאת שכל כך קשה לי לפרש.

שיחררתי. שאלתי את עצמי: "אם הם יודעים מה טוב לי ומה אני צריך עוד לפני שאני יודע, אולי הם יודעים גם מי אויב ומי אורח רצוי בבית?"

ובאמת, נתתי להם צ'אנס. הם הוכיחו את עצמם כל פעם מחדש. אף אחד שהגיע הביתה לא פגע בנו. התחלתי להנות לקבל אורחים. הרגשתי הקלה...

ואז הבנתי, יותר כיף להיות מובל ולא מוביל כשיש מי שיראה לך את הדרך וידאג לך.

אז שירלי ומתן, תודה שלקחתם ממני את התפקיד הזה שכל כך הלחיץ אותי. תודה שאתם מנהיגים !