היי, אני צ'יף ופעם לא אהבתי את האוכל שלי.

היי, אני צ'יף ופעם לא אהבתי את האוכל שלי.

ולריה ועמרי הבעלים שלי לא הבינו למה אני אוכל בהססנות ובלי חשק.

לאחר שהם ישבו וחשבו עם לירן הם הגיעו למסקנה מעניינת: כלבים הם חיות של להקה והישארות לבד בבית היא לא דבר נעים.

כל בוקר ולריה ועמרי שמאוד דואגים לתזונה שלי, לא שוכחים לשים לי אוכל שניה לפני שהם יוצאים לעבודה. בשבילי, השיגרה הזאת יצרה תדמית לא טובה לאוכל בעיני. התחלתי להרגיש שכשמגיע אוכל, זה אומר שעוד רגע אני הולך להישאר לבד הרבה שעות - וזה מבאס כל כלב.

עכשיו, לאחר שינוי קל שבו הם מאכילים אותי ישר כשהם קמים ולפני ההתארגנות, אני אוכל בחשק ובשמחה ומבין שאין שום קשר בין אוכל ללבד.

אז תודה ולריה ועמרי, אתם הבעלים הכי טובים בעולם!

**כמובן שככל שהתלות של הכלב לבעלים גדולה יותר והדרייב לאוכל נמוך יותר הסבירות להתפתחות ההתנהגות גבוהה יותר.